אֵלּוּ סוֹדוֹת סִפְּרוּ לִי (הֶ)רְגֵּלַי וַעֲקֵבַי

הפנייה אל העולם הפנימי, מאפשרת לקלף קליפה ועוד קליפה, לגעת ברוח , לחוש את אוצרותיה השופעים של אמא אדמה, לראות את יופי הבריאה, ככל שמעמיקים ומשרישים, כך אפשר להגיע לגבהים בשחקים.

כדי לעוף, ציפור צריכה שתי כנפיים, למזג את הזמן הקוסמי המעגלי, עם הזמן המקומי- היומיומי , לשלב בין מה שיודעים לבין מה שעושים . ידיעה ופעולה בונות את ההתקדמות , למתמידים בהליכה למרחקים ארוכים

הידיעה נובעת ממקורות גבוהים, הפעולה מתרחשת במחוזות "נמוכים", בספירת המלכות, במעון השכינה, בכנסת-ישראל- הקהילה המיסטית של הנשים, שכל ישראל אבריה, בוורד, בגן-העדן שנמצא על פני האדמה. כאמור בתהילים קטו ;

בְּרוּכִים אַתֶּם, לַיהוָה, עֹשֵׂה, שָׁמַיִם וָאָרֶץ. הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם, לַיהוָה; וְהָאָרֶץ, נָתַן לִבְנֵי-אָדָם.

באדמה גלומים אוצרות נפלאים, כמו אדם, דם, אד, מד, הד, ועוד צירופים. האדמה מתקשרת לספירת מלכות - לעץ הדעת, לרצון לקבל. ידועה גם ככנסת ישראל- הקהילה הנשית, המיסטית של ישראל. מרכז זה אחראי על החיבור של האדם לקרקע, לשורש, לאופן התנועה בנתיב החיים ומידת היציבות והביטחון הפנימי. שכינה מאזנת את האנרגיה הגברית של יסוד והיא נשית ובעלת שמות נשיים רבים: אדמה, ירח, ורד ,גן-עדן. זהו כוח החיים המוארק, שמזין את כל מה שחי. קשורה לשבט, לקהילה, למשפחה, לקניין רוחני וגשמי. למימוש והגשמה, לעשייה מודעת עלפני האדמה.

מאז ילדותי המוקדמת אני רוקדת. את החיבור לאדמה העמקתי בריקוד הבטן, שמקורו בהודו, וכל תנועות האגן בו נובעות מהקשר שבין האדמה לכפות הרגליים. הריקוד ההודי המסורתי "קטאק", מבוסס כולו על מקצב 16, ונקרא גם "מלך הביטים". זהו ריקוד מאוד מוקפד ומדיטטיבי, וניתן בו לרקוד בעוצמות שונות את המקצב.

הרבי נחמן מסביר שבגלל העובדה שאדם צריך לשאוף תמיד לשמחה, ולהגיע אליה בכל האמצעים העומדים לרשותו: שירה, ניגון, ריקוד וכדומה, לכן שאיפה זו צריכה להיות אמיתית מאוד "עד אשר עקביו (בזמן הריקוד) יחושו שמחה זו". באמצעות ריקוד הנובע ממקום כזה עמוק בליבו של האדם, יגרום לכך שהאדם יזכה להתעלות ברוחניותו, לדבוק בבוראו ואף להמתיק דינים. מחשיבות הריקוד נובעת המצווה לשמח חתן וכלה. להיות בשמחה זה לא תמיד פשוט, ואף על פי כן לשמוח.

הריקוד ידוע כאחד מעשרת הניגונים, ויש לו עוצמה לערבב את גופנו, נשמתנו ונפשנו ,לקלף שכבות מיותרות, להתנקות, ולשמוח מכל הלב בשמחה. עלפי הקבלה סוד הרגליים

בהתפשטות השמחה בכל הגוף, וסוד העקב – נקרא חוצפת הקדושה- חכמת הדילוג שהופכת תורפה לתרופה. אז כדאי פשוט לרקוד, זה כבר לא סוד😊

השיר הזה שכתבתי בהודו מתאר את המפגש המרתק עם הטבע העוצמתי ואמא אדמה

לכל כיוון אליו הלכתי, התמסרתי

אספתי, ליקטתי, חיפשתי, גיליתי

ימינה, שמאלה, למעלה, למטה

פעימות חיים בלב

יגעתי ומצאתי ולכן מאמינה.

סלעים, עליהם וביניהם

משחקת עם עצמי, קופצת

רק על הסלעים, כמו רק על הקווים

רק על החול, רק בתוך הים הגדול

בתוכי כל הכחול

פועמת, מטופפת, רוקעת, משרישה, מחרישה

מספרת

חץ וקשת, קוקונטים, ב-נ-נ-ה, ואננס גם,

והקולות האלה, קולות הרוח והאדמה.

*כתיבה וצילום: סמדר דהאן. חופי גואה, קודלי ביץ', גוקרנה. פברואר 2017