אֵיךְ יַלְדָּה מִזּ'וּרְנָל צִבְעוֹנִי שָׁאֲלָה אוֹתִי מִי אֲנִי

הכל התחיל מהילדה הקטנה הזו שהביטה אליי מהעיתון כאומרת, התבונני בי פנימה ותראי אותך. תגלי את הדרך בצעדים קטנים. ככה לפני עשרים שנה נולד ציור הנייר הראשון שלי.

איך הילדה המופנמת, הביישנית, התמימה, השקטה, מגלה את נשיותה? את תפקידיה השונים, את ייעודה? איזה מעברים חוותה בדרך? לאן היא מנתבת את הליכתה? זו אותה ילדה מגלגולים אחרים, עם שמחה פנימית ודוק של עצבות בעיניים, בשאלה תמידית על הפנים; איך מהקצוות, מתוך החדות תמצא בתוכה את עוצמת הרכות? כיצד תחבר בין העצב לשמחה? האם למדה לרקוד את הגלים בים החיים הלא נודע?

היא שאלה ואני התחלתי להעמיק ולמצוא תשובות ביצירה. נולדתי וגדלתי בקריית שמונה, גרתי שנים במטולה ועדיין מתהלכת בשבילי הגליל. החיים בקצה הארץ, על הגבול, חרטו את אותותיהם ואתגרו אותי כלפי חוץ וכלפי פנים.

המשכתי לצייר ציורי נייר עוד ועוד, גם לתפריטים של "החקורה של יעקב". "לא על הלחם לבדו" הוספתי בכתב ידי. לכל תפריט היה ציור ייחודי. הרגשתי איך תוך כדי היצירה עולים תכנים מהנשמה, מאבדת ומעבדת את עצמי.

מאז ועד היום, את הנהר שטפו מים רבים, זרמו לנו המוות והחיים והשתנו פני הדברים. הסדרה "יהללוך-יחוללוך", היא כמו סיפור שרוצה לספר את עצמו, כדי להניח ולנוח, לעבור בצוהר לסיפור חדש, לחמול, לחלום, להחלים, להאמין, להגשים ולחולל במרחב, את מחולות החיים.

*כתיבה: סמדר דהאן @ בבית לתנועה בגליל